ירמיהו, פרק כ״ב, פסוק י״ז

מנהיגותו של המלך יהויקים מתגלה במלוא קלונה, כאשר חושיו ותשוקותיו, המיוצגים במילים עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ, מכוונים יחד אך ורק לתועלתו האישית ולתאוות הממון והגזל, שהיא בִּצְעֶךָ. תאוות בצע זו כה שולטת בו, עד שגם אם יסגף את עצמו, מטרתו היא אך ורק לכפר על העבר כדי שיוכל לשוב ולחמוס מיד לאחר מכן. תחת להגן על החלשים, המלך מעוות את המשפט ומנצל את כוחו כדי לִשְׁפּוֹךְ את דַּם־הַנָּקִי, תוך שהוא דן אנשים למוות בחסות החוק רק כדי להחרים את רכושם לכיסו הפרטי. את הפגיעה באזרחים הוא ממשיך לַעֲשׂוֹת באכזריות ובשלבים עוקבים: תחילה הוא פוגע בהם כלכלית דרך הָעֹשֶׁק, ולאחר שאין מה לקחת עוד הוא פונה אל הַמְּרוּצָה, מונח שאינו מציין ריצה אלא את ריצוץ גופם של האביונים והכרחתם לעבודת פרך.