ירמיהו, פרק מ״ט, פסוק כ״ח

ה' מפנה את דברו לְקֵדָר וּלְמַמְלְכוֹת חָצוֹר, שהם איגודי שבטים ערביים נודדים ששכנו באוהלים ללא ערי מבצר וחומות מגן. ציון העובדה שאלו האומות אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל בא להדגיש כי שבטים אלו מעולם לא הובסו בעבר, או לחלופין שחורבנם נבע מתוך רצון הכיבוש של מלך בבל בלבד, ולא כעונש על פגיעה בישראל כפי שאירע לעמים אחרים. ה' קורא לצבאות בבל ומזרז אותם: קוּמוּ עֲלוּ אֶל־קֵדָר וְשָׁדְדוּ, כלומר עשקו ובזזו אותם. פשיטה זו מכוונת נגד אֶת־בְּנֵי־קֶדֶם, כינוי לבני קדר וחצור שנקראו כך בשל מגוריהם בפאת המזרח ומוצאם הישמעאלי.