ירמיהו, פרק מ״ט, פסוק ג׳

מסע הרס שוטף את האזור, והעיר המואבית מתבקשת הֵילִילִי חֶשְׁבּוֹן כִּי שֻׁדְּדָה עַי, שכן נפילתה של עיר עמונית מבוצרת זו מעידה שגם חשבון הסמוכה לא תשרוד. החורבן מתפשט אל בְּנוֹת רַבָּה, כפרי השדה הסמוכים לבירה העמונית, והתושבים נקראים צְעַקְנָה, חֲגֹרְנָה שַׂקִּים סְפֹדְנָה, מתוך הבנה שגם עיר הבירה תיפול ולא תספק להם מקלט. ללא קורת גג, הניצולים יאלצו וְהִתְשׁוֹטַטְנָה בַּגְּדֵרוֹת, כשהם משוטטים בחוסר אונים ומחפשים מחסה במחיצות הצאן, או מתקבצים בחבורות מבוהלות ומושפלות. הייאוש יגיע לשיאו כִּי מַלְכָּם בַּגּוֹלָה יֵלֵךְ, בין אם מדובר במלך עמון ובין אם באלילם שיילקח כשלל, ויחד עמו תוגלה ההנהגה כולה, כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּיו.