תארו לעצמכם שאתם שומעים שעיר חזקה ומבוצרת שנמצאת ממש קרוב אליכם, נכבשה על ידי צבא זר. סביר להניח שהייתם מתחילים לדאוג, נכון? הנביא מתאר תמונה עצובה של צבא אויב שעובר מעיר לעיר, וכאשר עיר אחת נופלת, זוהי אזהרה לשכנות שלה.
תחילה, הנבואה קוראת לעיר חשבון לצעוק ולבכות בגלל שהעיר עַי נכבשה. לא מדובר בעיר המוכרת מסיפורי יהושע, אלא בעיר חזקה בארץ עמון. הנפילה שלה היא סימן רע לחשבון, כי האויב מתקרב גם אליה. החורבן ממשיך גם אל בְּנוֹת רַבָּה, שהן הכפרים הקטנים שנמצאים מסביב לעיר הבירה הגדולה. התושבים בכפרים האלה נקראים ללבוש בגדי אבל ולבכות, חֲגֹרְנָה שַׂקִּים סְפֹדְנָה, כי הם מבינים שגם עיר הבירה שלהם עומדת ליפול ולא יהיה להם איפה להסתתר.
בלי הבתים שלהם ובלי חומות שיגנו עליהם, התושבים נאלצים לברוח. הנביא אומר עליהם וְהִתְשׁוֹטַטְנָה, כלומר הם מסתובבים ממקום למקום בחוסר אונים ומחפשים מקום מחסה בתוך גְּדֵרוֹת. אלו לא חומות חזקות, אלא רק מחיצות פשוטות בשדה שבהן הכבשים והצאן ישנים. הייאוש הגדול ביותר מגיע כשהם נשארים לגמרי בלי הנהגה. מַלְכָּם נלקח לארץ רחוקה בגלות, ויחד איתו מגורשים גם כל המנהיגים החשובים שמדריכים את העם, כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּיו.