נבואה זו מציגה תיאור ציורי של פורענות פתאומית ובלתי נמנעת. באמצעות משל על אריה טורף המסתער על עדר צאן שליו, מומחשת חורבנה של אומה חזקה, תוך הדגשת שלטונו המוחלט של ה' ואפסותה של כל התנגדות אנושית.
האויב מתואר כמי שבא בעוצמה רבה, כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאויב יגיח מתוך הצמחייה העבותה, הגבוהה והמעולה שעל גדות נהר הירדן, אזור שהיה ידוע כמקום מרבצם של אריות. יש המוסיפים כי הדימוי לירדן מצביע על כך שהאויב יעלה ויתגבר ממש כפי שמי הירדן עולים ושוטפים את גדותיהם, או רומז לכך שהפורענות תצא מארץ ישראל [רד"ק].
האריה מסתער אֶל־נְוֵה אֵיתָן, שהוא מדור רועים חזק, מבוסס ומלא בצאן. בנמשל, זהו תיאור לעיר המלכות של אדום או להר שעיר, המדמים את עצמם למקום בטוח ומוגן [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם].
ביחס למילים כִּי־אַרְגִּיעָה אֲרִיצֶנּוּ מֵעָלֶיהָ, קיימות מספר גישות מרכזיות בקרב הפרשנים:
גישה אחת מפרשת את המילה כביטוי של זמן ומהירות. ה' יקרב את הרגע, והאויב יחריב את המקום בפתאומיות ובהצלחה, וישוב למקומו במהירות [רש"י, מלבי"ם, שטיינזלץ]. פירוש נוסף של רש"י קובע כי המילה מציינת עליונות, כלומר האויב ירוץ ויבוא עליה מלמעלה ויכניע אותה [רש"י].
גישה שניה קושרת את המילה לשורש של רוגע והשקט. כאשר ה' יעניק מנוחה ורוגע לישראל, הוא יריץ את האויב על ארץ אדום כדי להחריבה [מצודת דוד, רד"ק].
גישה שלישית מפרשת את המילה מלשון בקיעה ושבירה, כלומר ה' יכרית את האויבים ויגלה אותם מארצם [רד"ק].
גישה שונה לחלוטין מציעה כי הפעולה מכוונת לעם ישראל, וכאשר יגיע רגע הישועה, ה' יריץ ויבריח תחילה את ישראל אל מחוץ לשליטת אדום כדי להצילם [אברבנאל].
לאחר מכן, וּמִי בָחוּר אֵלֶיהָ אֶפְקֹד, ה' יצווה וימנה את טובי הלוחמים והגיבורים הנבחרים כדי לנקום את נקמתו באומה זו ולהחריבה [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. אף שהנבואה מכוונת בעיקרה כלפי אדום, יש המפרשים כי היא רומזת גם למפלת בבל, והמנהיג הנבחר שיפקד למשימה הוא כורש מלך פרס [אברבנאל]. על אף הדמיון המילולי המוחלט לנבואת עובדיה, מוסבר כי הנביאים חוו את חזונם כרעיון כללי, וניסחו אותו במילים המוכרות להם מנביאים אחרים [אברבנאל].
חלקה האחרון של הנבואה מדגיש את חוסר האונים מול הגזירה האלוהית. כִּי מִי כָמוֹנִי, אין אף כוח שיוכל למחות בידי ה' או לעמוד כנגדו [מצודת דוד, רד"ק]. וּמִי יֹעִידֶנִּי, אין אדם שיוכל לקבוע לה' מועד למשפט או להזמין אותו לדין כדי לערער על החלטתו [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם]. ולבסוף, וּמִי־זֶה רֹעֶה אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי, הרועה במשל מסמל את המלך או המושל בנמשל. שום מלך בשר ודם לא יוכל לעמוד לפני ה' ולהציל את צאנו, עמו, מידו [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל].