ירמיהו, פרק מ״ט, פסוק י׳

החורבן המוחלט של אדום מגיע לשיאו כאשר ה' מסיר מעליהם כל הגנה ומותיר אותם חשופים וחסרי כל יכולת מילוט.

המילים חָשַׂפְתִּי ו-גִּלֵּיתִי מבטאות שתיהן פעולה של חשיפה, והכפילות נועדה להדגיש את עוצמת הפעולה [מצודת דוד]. עם זאת, ישנו הבדל דק בין המונחים: הפועל לחשוף מתאר במקור קילוף והסרה של שכבה המכסה דבר מה, כדוגמת קילוף קליפת עץ. בהשאלה, המילה מתארת הסרה של הגנות ומבצרים שנועדו להסתיר, בעוד שהמילה גילוי היא מונח כללי יותר לחשיפת סודות ומקומות מסתור [מלבי"ם, רש"י, מצודת ציון].

הפנייה אל עֵשָׂו מכוונת לאומה האדומית, שעשו הוא אביה [ביאור שטיינזלץ]. עונש זה של חשיפה מוחלטת מגיע כמידה כנגד מידה; ה' מעניש את אדום על כך שבעבר הם הסגירו את שרידי פליטי ישראל לידי אויביהם כדי שלא יישאר מהם איש [רש"י].

כאשר ה' אומר גִּלֵּיתִי אֶת מִסְתָּרָיו, הוא מבהיר כי הוא בעצמו מגלה את מקומות המחבוא של אדום. כתוצאה מכך, וְנֶחְבָּה לֹא יוּכָל – אדום יחפש דרך להסתתר, אך לא יצליח בכך כלל [רש"י, מצודת דוד]. מבחינה דקדוקית, המילה וְנֶחְבָּה נכתבת כאן באות ה' בסופה במקום באות א', והיא משמשת כשם פועל [רד"ק].

סופו של תהליך החשיפה הוא חורבן גמור: שֻׁדַּד זַרְעוֹ וְאֶחָיו וּשְׁכֵנָיו וְאֵינֶנּוּ. האומה האדומית תישדד מכל וכל, אוצרותיה ויבולה יאבדו, ולא ייוותר מהם איש [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].