לאחר תקופת חורבן וגלות, נחתמת הנבואה בהבטחה לשיקומה העתידי של עילם. הביטוי בְּאַחֲרִית הַיָּמִים (או בְּאַחֲרִית) מכוון לתקופה מאוחרת, קרי לסוף התהליך או לאחר זמן רב [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק].
הפסוק מכיל הבדלים בין הכתיב לקרי: המילה נכתבת אשוב אך נקראת אָשִׁיב, ובדומה לכך נכתב שבית אך קוראים שְׁבוּת. הפרשנים מבהירים כי למרות שינויי האותיות, המשמעות הרעיונית נותרת זהה לחלוטין [רד"ק, מנחת שי]. המילה שְׁבוּת נגזרת מהמילה שבי, וההבטחה אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּת משמעותה שה׳ יחזיר את שבויי עילם חזרה אל ארצם [מצודת ציון, מצודת דוד].
במבט היסטורי, אף על פי שממלכת עילם מעולם לא זכתה לתחייה כמדינה עצמאית ולא נותר ממנה אלא זיכרון היסטורי בלבד, הבטחת השיבה התקיימה בכך שארצה לא נותרה שוממה לחלוטין, ובני אדם ממשיכים להתגורר ולחיות על אדמתה עד היום [ביאור שטיינזלץ].