מפלתה של אדום תהיה כה עצומה ודרמטית, עד שהדיה יכו גלים ברחבי העולם כולו. הביטוי מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ ממחיש את עוצמת החורבן. הדימוי כאן הוא של עצם הנופל ממקום גבוה לנמוך ומשמיע קול נפץ עז; כך אדום, שהתאפיינה בגאווה וביהירות, תיפול ברעש גדול שיישמע למרחוק [רד"ק]. רעידת הארץ המתוארת אינה בהכרח תזוזה פיזית של האדמה, אלא מבטאת את החרדה שתאחז בעמים האחרים, אשר ישמעו את שמע המפלה ויפחדו שגורל דומה יפקוד גם אותם [מצודת דוד].
המשך הפסוק, צְעָקָה בְּיַם סוּף נִשְׁמַע קוֹלָהּ, מתייחס לזעקת השבר של האדומים [ביאור שטיינזלץ] שתהפוך לצעקה גדולה בעולם. אזכורו של ים סוף מפורש על ידי הפרשנים במספר דרכים. גישה אחת רואה בכך הגזמה פיוטית שנועדה להמחיש את עוצמת הזעקה; ים סוף אומנם נמצא מול ארץ אדום, אך למרות המדבר הגדול המפריד ביניהם, קול מפלתם יישמע עד לשם [רד"ק]. גישה נוספת מסבירה כי ים סוף הוא מקום רחוק הסמוך לארץ מוצאם המקורית של האדומים, והמליצה כאן היא שקול צעקתם יחזור ויהדהד במקום מחצבתם הראשון [מצודת דוד]. לעומת פירושים גיאוגרפיים אלו, ישנה תפיסה היסטורית הקושרת את הפסוק לאירועי יציאת מצרים, ומסבירה כי זעקה גדולה ומרה כזו כבר נשמעה בעבר בים סוף, בעת שעם ישראל עבר בים והמצרים טבעו וזעקו [מלבי"ם].