הארמים שרויים במצוקה קשה ומעמדם קורס לנגד עיניהם [ביאור שטיינזלץ], וזאת בעקבות שמועה רעה שהגיעה לאוזניהם [מלבי"ם].
הפרשנים מסכימים כי המילים רָפְתָה דַמֶּשֶׂק מצביעות על חולשה ורפיון; ידיה של העיר רפו, והיא איבדה את הכוח והיכולת להילחם ולעמוד בפני אויביה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. בעקבות חוסר האונים, היא הִפְנְתָה לָנוּס, כלומר הסתובבה ופנתה במטרה לברוח מן המלחמה [מצודת דוד, מצודת ציון].
אולם, תוכנית הבריחה משתבשת כאשר וְרֶטֶט הֶחֱזִיקָה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה רֶטֶט מתארת חרדה עצומה, רעידה וזעזוע של איברי הגוף [רש"י, רד"ק, מצודת ציון]. מנגד, יש המפרשים מילה זו כעיכוב ומניעה פיזית. לפי גישה זו, הרטט הוא חולשה בפרקי הרגליים שמונעת את ההליכה, כך שלמרות שדמשק רצתה לנוס, החולשה שאחזה בה שיתקה אותה ומנעה ממנה לברוח [מלבי"ם].
מכיוון שהבריחה נמנעה ממנה, צָרָה וַחֲבָלִים אֲחָזַתָּה כַּיּוֹלֵדָה. המילה חֲבָלִים מתפרשת כצירי לידה ומכאובים עזים של אישה יולדת [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. דימוי זה של יולדת נועד להמחיש את כיבוש המבצר ואת הרג העם שבתוכו [מלבי"ם].
מבחינה לשונית, מתעורר קושי בפסוק: הפועל אֲחָזַתָּה מנוסח בלשון נקבה יחיד, אף על פי שהוא מופיע מיד לאחר המילה חֲבָלִים שהיא בלשון זכר רבים. ההסבר לכך הוא שעל פי כללי הלשון המקראית, כאשר מילים בלשון זכר ונקבה סמוכות זו לזו, הפועל מותאם לנושא העיקרי של המשפט. במקרה זה, המילה "צרה" היא העיקר, ולכן הפועל מותאם אליה בלשון נקבה. האות וי"ו במילה "וחבלים" משמשת במשמעות של התוספת "עם", כלומר הצרה נאחזה בה יחד עם חבלים [רד"ק].