נבואת הפורענות על עילם מכוונת כנגד ממלכה רבת־עוצמה שאיימה בעבר על אימפריות כבבל, אשור ופרס, ואף העיר שושן הייתה במקורה בירה עילמית בטרם הפכה לאחת מערי הבירה של פרס [ביאור שטיינזלץ]. במרכז הנבואה עומדת ההכרזה האלוהית על שבירת אֶת קֶשֶׁת עֵילָם. הפרשנים מציגים שתי דרכים מרכזיות להבנת ביטוי זה. הגישה הראשונה מפרשת את הדברים כפשוטם, על רקע המציאות הצבאית של אותה העת: אנשי עילם היו לוחמים שעיקר מומחיותם וכוחם בקרב התבססו על משיכת קשת [מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל]. לעומת זאת, גישה שנייה מבינה את המילה קשת באופן מטפורי, כסמל לתקוותם, לחוזקם ולתוקפם הכללי של העילמים, כשם שהקשת מעניקה כוח ויתרון ללוחם הנושא אותה [רש"י, רד"ק].
שבירת הקשת, בין אם כנשק ממשי ובין אם כסמל לעוצמה, משמעותה פגיעה ברֵאשִׁית גְּבוּרָתָם. המילה "ראשית" מתפרשת כאן במשמעות של מיטב ומבחר [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם], כלומר ה' עתיד להשמיד את עיקר כוחם הצבאי, את פסגת יכולתם ואת בסיס עוצמתם.