החורבן הצפוי לשבטי המדבר כולל אובדן מוחלט של רכושם ופיזורם ללא דרך מילוט. עושרם הרב, המתואר במילה וַהֲמוֹן שעניינה ריבוי [מצודת ציון], יילקח מידיהם בשתי דרכים שונות. גְמַלֵּיהֶם יהיו לָבַז, כלומר שלל שאנשי הצבא בוזזים ולוקחים לעצמם באופן פעיל מידי הרוכבים המנסים לברוח, ואילו יתר המון מקניהם יהיה לְשָׁלָל, רכוש שיופקר ויישאר מאחור לאחר המלחמה [מלבי"ם].
לאחר אובדן הרכוש, יבוא פיזור מוחלט. המילה וְזֵרִתִים משמעותה פיזור [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. ביחס לביטוי קְצוּצֵי פֵאָה, מציגים הפרשנים מספר כיווני חשיבה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מפרשת זאת על דרך המרחב הגיאוגרפי, ולפיה הם יפוזרו ויורחקו אל כל קצוות ופאות העולם [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון]. לעומת זאת, יש המפרשים את הביטוי כתיאור של מנהג השבטים הללו לספר ולקצוץ את שערותיהם בפאות הראש [ביאור שטיינזלץ]. פרשנות נוספת רואה בביטוי כינוי גנאי לבני ישמעאל על כך שקצצו את עורלתם אך אינם נחשבים נימולים כהלכה משום שלא עשו פריעה [מלבי"ם].
בסופו של דבר, הפורענות תשיג אותם בכל מקום. וּמִכָּל־עֲבָרָיו, כלומר מכל צדדיו [מצודת ציון], יביא עליהם ה' את אֵידָם, שהוא צערם, מפלתם והמקרה הרע שיבוא עליהם [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפורענות תקיף אותם מכל עבר, ובכל מקום שאליו יפוזרו תשיג אותם השבירה והצרה [מצודת דוד, מלבי"ם].