הנבואה ממחישה את החורבן המוחלט והטוטאלי הצפוי לאדום, באמצעות שימוש בשני דימויים מחיי היום-יום: עבודת החקלאות ושוד לילי. נבואה זו מקבילה באופן מובהק לנבואתו של עובדיה על אדום, והפרשנים מסבירים כי אף שרעיון נבואי עשוי להופיע אצל מספר נביאים, לעולם אין שני נביאים מתנבאים בסגנון זהה לחלוטין, ולכן קיימים שינויים קלים בניסוח הדברים [רש"י, רד"ק].
הכתוב בנוי כשאלות רטוריות המביעות תמיהה על עוצמת ההרס [רש"י, מצודת דוד]. הדימוי הראשון עוסק בבוצרים, תולשי ענבי הגפן, אשר בדרך כלל בעת עבודתם משאירים אחריהם בכרם עוללות – ענבים קטנים, בודדים וגרועים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הדימוי השני עוסק בגנבים הפועלים בחשאי, אשר בדרך כלל לוקחים ומשחיתים רק דַיָּם, כלומר אך ורק את כמות הרכוש המספקת את צורכם, ואינם טורחים להשחית את מה שאין להם בו צורך [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
מתוך דימויים אלו עולה ההשוואה לאויבי אדום, שיהיו אכזריים ויסודיים הרבה יותר. האויבים יתקפו גם בגלוי בדומה לבוצרים, וגם בהסתר בדומה לגנבים בלילה, אך בניגוד אליהם הם לא ישאירו שארית כלל ויאבדו את אדום מכל וכל [מצודת דוד, מלבי"ם]. בנוסף, בעוד שגנבים הפועלים בחשיכה אינם מסוגלים למצוא את כל הרכוש המוסתר, אויבי אדום יחפשו, יחשפו וישחיתו את הכל ללא כל מגבלה [מלבי"ם].
בהיבט המסורה, ישנם כתבי יד שבהם המילה יַשְׁאִרוּ נכתבת בכתיב חסר, ללא האות יו"ד לאחר האות אל"ף [מנחת שי].