ירמיהו, פרק מ״ט, פסוק ט״ו

מפלתה הסופית של אדום חושפת את הניגוד החריף בין שורשיה העלובים לבין מעמדה הזמני כמעצמה עולמית. ה' קובע כי במהותה אדום היא עם קָטֹן וחלש, בעל אוכלוסייה מועטה, שטח מצומצם וללא שושלת מלוכה רציפה, כשם שאפילו אבי האומה עשיו נותר קצוץ איברים ומושפל. על אף שעם הזמן התפשטה האומה והפכה למעצמה המטילה אימה על כל הארצות, ה' מצהיר נְתַתִּיךָ במשמעות עתידית: הוא עתיד להשפיל אותה ולהפוך אותה לאומה כה חסרת חשיבות בַּגּוֹיִם, עד שאיש לא ירגיש בחסרונה כשתחרב. בסופו של התהליך תיעלם גאוותה לחלוטין והיא תיוותר עם בָּזוּי בָּאָדָם, שיימחה לנצח וארצו תהפוך לשממה מוחלטת.