ירמיהו, פרק מ״ט, פסוק ז׳

נבואת ה' המופנית לֶאֱדוֹם מביעה פליאה ולעג על קריסת החשיבה האסטרטגית של הממלכה לקראת חורבנה, בין אם מדובר בחורבן ההיסטורי ובין אם במפלתה הסופית באחרית הימים. הנביא תמה הַאֵין עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן, העיר האדומית המרכזית, שכן תושביה היו ידועים מאז ומתמיד בעורמתם אך כעת עושים טעויות טיפשיות ומפקירים את ארצם לפולשים. הוא מוסיף ושואל האם אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים, כלומר מאנשי התבונה שאיבדו את יכולתם להציע פתרונות, או פשוט מבני אותו הדור. מתברר כי נִסְרְחָה חָכְמָתָם, כלומר התקלקלה והבאישה, ולא נותרה בה שום תועלת כדי להצילם מיד האויב.