הנבואה משתמשת בדימוי מבעית של זוחלים ארסיים ובלתי ניתנים לעצירה, כדי להמחיש את אופיו האכזרי של האויב המתקרב ואת חוסר האונים של העם מולו. ה׳ מצהיר כִּי הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּכֶם, כלומר מגרה ומשסה בכם [מצודת ציון], נְחָשִׁים צִפְעֹנִים. מדובר במשפחה של נחשים רעים וארסיים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], כאשר המילה צִפְעֹנִים משמשת בפסוק זה כתואר המאפיין את אותם נחשים [מלבי"ם].
הפרשנים מסכימים כי נחשים אלו הם למעשה משל לאומות רצחניות שה׳ מגרה בעם ישראל [רד"ק]. האויב לא ינהג כלפיהם באנושיות, אלא יתקוף באכזריות חייתית [אברבנאל]. הייחוד של אותם נחשים הוא אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם לָחַשׁ. כפשוטו, אין שום לחש קסם שיוכל למנוע את בואם או לרפא את נשיכתם [ביאור שטיינזלץ]. על פי המדרש, נחש שמגיע לגיל שבעים הופך לצפע, ואז הוא אוטם את אוזניו בכוונה כדי לא לשמוע את קולו של הלוחש המנסה להרגיעו [רש"י].
במישור הסמלי, חוסר היכולת ללחוש לנחשים מסמל את חוסר התוחלת שבניסיון לפייס את האויב. כשם שהנחש אטום ללחשים, כך האויב יהיה אטום לתחנונים, ולא ניתן יהיה לרצות אותו ולפייסו בדברים רכים או בבקשות רחמים [מצודת דוד, אברבנאל]. התוצאה הבלתי נמנעת של אטימות זו היא וְנִשְּׁכוּ אֶתְכֶם – האויבים יכו ויהרגו ללא רחם [רד"ק, מצודת ציון].