איום כבד מתקרב מצפון, ואימתו מקדימה את בואו. קולות המלחמה של צבא עצום הרוכב על סוסים מהדהדים ממרחקים ומטילים חרדה, בטרם יחריב האויב את הארץ כולה.
פלישת האויב מתחילה מִדָּן. הפרשנים מסבירים ציון גיאוגרפי זה בכמה אופנים. הגישה המרכזית רואה בכך תיאור של מיקום: דן נמצאת בקצה הצפוני של ארץ ישראל, וקולות הצבא כה חזקים עד שהם נשמעים כבר משם, בעוד האויב עדיין רחוק [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המעניקים למקום משמעות רוחנית של עונש: הפורענות מתחילה דווקא מדן, משום ששם חטאו ישראל כשעבדו לעגל הזהב [רש"י ורד"ק]. זווית נוספת מציג ה[מלבי"ם], המצביע על הניגוד הכואב לברכת יעקב. דן בורך להיות כנחש הנושך עקבי סוס ומפיל את רוכבו, כסמל למיומנות בקרב מול פרשים. אך כעת, במקום להכניע את האויב, סוסי הפולשים דוהרים דרך נחלתו באין מפריע.
אימת הצבא מומחשת דרך הקולות שהוא מקים. נַחְרַת סוּסָיו הוא קול הנחירות והעיטושים הבוקע מנחירי הסוסים הדוהרים [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. בנוסף, הארץ רועדת מִקּוֹל מִצְהֲלוֹת אַבִּירָיו. המילה "מצהלות" מתארת קול חזק של צהלה ושמחה [רד"ק, מצודת ציון]. באשר למילה אַבִּירָיו, רוב הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא לסוסי המלחמה החזקים והמשוריינים עצמם [רש"י, רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, קיימת דעה נוספת ולפיה ה"אבירים" הם הלוחמים הגיבורים, והרעש נובע מקולם הרם או מהד פסיעותיהם הכבדות [רש"י ורד"ק, מצודת דוד].
סופו של מסע ההפחדה הוא חורבן מוחלט. מטרת האויבים היא וַיֹּאכְלוּ, כלומר להשמיד כליל את הארץ, את כל הדברים שהיא מלאה בהם, וכן להחריב כל עיר ואת יושביה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].