האירוניה המרה של העבודה הזרה נחשפת במלוא עוזה בגורלם הטראגי של עובדיה. אלו שהקדישו את חייהם לפולחן גרמי השמים, ימצאו את עצמותיהם מושלכות וחשופות לאותן ישויות ממש, מבלי שיזכו לישועה מהן.
המילה וּשְׁטָחוּם משמעותה פרישה ופיזור. הדבר יקרה כאשר הכשדים יטילו מצור על ירושלים וישתלטו על קברי השרים, שהיו מפוארים כארמונות, תוך שהם משליכים את העצמות החוצה [רש"י]. העצמות יפוזרו במכוון מול השמש כחלק מביזוי והשפלה עמוקים [מצודת דוד]. צְבָא הַשָּׁמַיִם הם הכוכבים והאלילים שאותם עבדו [מצודת ציון].
הכפילות והפירוט הרב של הפעלים המתארים את הקשר לאלילים מצביעים על הלהיטות, ההתמדה וריבוי הפנים של עבודת האלילים ביהודה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הפעלים מסודרים מהכבד אל הקל, ומשקפים את הסוגים השונים של הפולחן והיחס לאלילות [מלבי"ם]:
אֲהֵבוּם מתאר קבלה של האלילים לאלוהות מתוך אהבה, תוך ייחוס כל השפע, הטוב והיופי אליהם.
עֲבָדוּם מתייחס לפולחן מתוך יראה, כגון הקרבת קורבנות כדי לשכך את חמתם של האלילים ולהסיר רעה.
דְּרָשׁוּם מצביע על פנייה לאלילים כדי לדעת עתידות ונסתרות.
הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם מבטא ניסיון להידמות למידותיהם ולדרכיהם של האלילים.
הִשְׁתַּחֲווּ הוא השלב הקל ביותר של מתן כבוד חיצוני בלבד.
עונשם תואם את חטאם. לֹא יֵאָסְפוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ מציג כפילות המדגישה את שלילת הקבורה באופן מוחלט. בניגוד למקובל, שעצמות שרים נאספות לארונות כבוד, כאן הן לא ייאספו כלל ואף לא יזכו לקבורה פשוטה [מצודת דוד, מלבי"ם]. הוצאת המתים מקברם מהווה עונש היסטורי על עוונותיהם של החיים באותו הדור [רד"ק]. לבסוף, לְדֹמֶן מלמד שמכיוון שיישארו מונחים על פני האדמה זמן רב ללא קבורה, הם יירקבו ויהפכו לזבל על פני השדה [רש"י, רד"ק, מצודת ציון].