קרה לכם פעם שסמכתם על משהו בכל הלב, ובסוף גיליתם שהוא בכלל לא יכול לעזור לכם כשבאמת הייתם צריכים אותו? תארו לעצמכם את אנשי יהודה, שבמקום לבטוח בה׳, בחרו להקדיש את כל החיים שלהם לעבודה זרה. הם עבדו את צְבָא הַשָּׁמַיִם, כלומר את הכוכבים והאלילים, והיו כל כך להוטים אחריהם עד שהנביא מתאר זאת בכמה שלבים: הם אֲהֵבוּם וחשבו שהאלילים נותנים להם את כל הטוב, הם עֲבָדוּם מתוך פחד, הם דְּרָשׁוּם כדי לנסות לגלות את העתיד, הם הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם וניסו להתנהג כמותם, והם גם הִשְׁתַּחֲווּ להם. בגלל החטא הזה, העונש שלהם יהיה קשור בדיוק לאותם כוכבים שהם עבדו. כשהאויבים יכבשו את ירושלים, הם יפתחו את הקברים המפוארים של השרים וּשְׁטָחוּם, כלומר יפזרו ויפרשו את העצמות שלהם החוצה, ממש מול השמש והכוכבים. זהו מצב עצוב מאוד של חוסר כבוד, שבו מתברר שהאלילים בכלל לא יכולים להציל אותם. העצמות שלהם לֹא יֵאָסְפוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ, כלומר הם לא יזכו לארון כבוד ואפילו לא לקבורה פשוטה, ומכיוון שיישארו זמן רב על פני האדמה הם יהפכו לְדֹמֶן, כמו זבל ואדמה פשוטה על פני השדה.
ירמיהו, פרק ח׳, פסוק ב׳
וּשְׁטָחוּם֩ לַשֶּׁ֨מֶשׁ וְלַיָּרֵ֜חַ וּלְכֹ֣ל ׀ צְבָ֣א הַשָּׁמַ֗יִם אֲשֶׁ֨ר אֲהֵב֜וּם וַאֲשֶׁ֤ר עֲבָדוּם֙ וַֽאֲשֶׁר֙ הָלְכ֣וּ אַחֲרֵיהֶ֔ם וַאֲשֶׁ֣ר דְּרָשׁ֔וּם וַאֲשֶׁ֥ר הִֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם לֹ֤א יֵאָֽסְפוּ֙ וְלֹ֣א יִקָּבֵ֔רוּ לְדֹ֛מֶן עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָ֖ה יִהְיֽוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.