חשבתם פעם כמה קשה צריכה להיות מציאות כדי שבן אדם ירגיש שאין לו יותר כוח להמשיך? תארו לעצמכם אנשים ששרדו חורבן נורא, ועכשיו הם נאלצים לחיות כעבדים תחת שלטון זר ואכזר.
הנביא קורא להם הַמִּשְׁפָּחָה הָרָעָה הַזֹּאת, כינוי שמכוון במיוחד לאלה שבחרו לעזוב את ה' ולעבוד עבודה זרה. בגלל המעשים שלהם, הם הגיעו למצב שבו נאמר עליהם וְנִבְחַר מָוֶת מֵחַיִּים. הייסורים והצער שלהם בשבי כל כך כבדים, עד שהם מרגישים שהם מעדיפים לא לחיות יותר. אפילו כשהם רואים מסביבם את העצב הגדול של מי שלא זכה לקבורה מכובדת, הם עדיין מרגישים שהחיים שלהם כעבדים קשים אפילו יותר, והם ממש מתחננים לה' שיסיים את הצער שלהם.
הנבואה הזו מדברת על האנשים שנמצאים בְּכָל־הַמְּקֹמוֹת הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם. המילה הִדַּחְתִּים באה מלשון הרחקה, והפסוק מתכוון לומר שהנבואה מדברת על כל מי ששרד ונשאר בחיים. לא משנה אם הם נשארו בארץ ישראל או שהורחקו לארצות אחרות, כולם ירגישו את אותו צער עמוק.