ירמיהו, פרק ט׳, פסוק ט״ו

יצא לכם פעם להגיע למקום חדש לגמרי, שבו אתם לא מכירים אף אחד והכל סביבכם נראה זר ושונה? זהו בדיוק המצב שאליו מגיע עם ישראל בעקבות המעשים שלו. ה׳ אומר לעם וַהֲפִצוֹתִים, כלומר שהוא יפזר אותם וישלח אותם לארצות רחוקות. אלו יהיו ארצות אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הֵמָּה וַאֲבוֹתָם, מקומות שהם ואבותיהם מעולם לא הכירו. הבחירה לשלוח אותם דווקא למקומות לא מוכרים היא לא סתמית, אלא יש כאן עונש של מידה כנגד מידה. מכיוון שבני ישראל בחרו לעבוד אלילים זרים ומשונים שהם לא הכירו קודם לכן, כך הם נשלחים לחיות בין עמים זרים שהם לא מכירים. העזיבה של הארץ היא רק חלק מהקושי, כי ה׳ מוסיף וְשִׁלַּחְתִּי אַחֲרֵיהֶם אֶת הַחֶרֶב. המשמעות היא שגם במקומות החדשים שאליהם יברחו, האויבים ימשיכו לרדוף אחריהם. המילים עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם עלולות להישמע כאילו חלילה לא יישאר מהעם זכר, אך הכוונה היא שהעונש הקשה יפגע בחלק גדול מהם, אבל עם ישראל עצמו ימשיך להתקיים ולא ייעלם לחלוטין.