יצא לכם פעם לענוד סמל של קבוצה, אבל בתוך הלב להרגיש שאתם לא באמת שייכים אליה או לא מתנהגים לפי הכללים שלה? הנביא ירמיהו מעביר לעם ישראל מסר חשוב בדיוק על זה. הוא מספר על כך שמלך בבל עומד להעניש עמים רבים בסביבה, וכשהוא אומר עַל־מִצְרַיִם וְעַל־יְהוּדָה הוא בעצם מציב את ממלכת יהודה באותה רשימה יחד עם עמים אחרים. ברשימה הזו נמצאים גם כָּל־קְצוּצֵי פֵאָה הַיֹּשְׁבִים בַּמִּדְבָּר, שזהו תיאור לשבטים בודדים שגרים הרחק בקצה המדבר.
אבל למה עם ישראל מוזכר יחד עם כל העמים האלה? הרי לבני ישראל יש סימן מיוחד בגוף, ברית המילה, שמבדיל אותם משאר האומות. הנביא מסביר שכָל־הַגּוֹיִם עֲרֵלִים, כלומר אין להם את ברית המילה, אבל הבעיה האמיתית היא שכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי־לֵב. המשמעות של לב ערל היא לב אטום, סתום וסגור. בני ישראל אומנם שמרו על הסימן החיצוני של הברית, אבל בלב שלהם הם התרחקו מה' והתחילו להתנהג כמו העמים השכנים. כשהלב סגור והמעשים לא טובים, הסימן החיצוני כבר לא יכול לעזור, ולכן הם מקבלים עונש כמו כולם. ה' מלמד אותנו שזה לא מספיק רק להיראות שייכים מבחוץ, אלא הכי חשוב שהלב שלנו יהיה פתוח וקשור אליו באמת.