מציאות חברתית קשה של בגידה עמוקה וחוסר אמון שוררת בין אדם לחברו, עד כדי כך שהקשרים הבסיסיים ביותר של חברות ומשפחה מתפרקים. האזהרה מפני הסתמכות על הזולת מתחלקת לשני המעגלים הקרובים ביותר לאדם: החברים והאחים.
לגבי מעגל החברות, ההוראה היא אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ. הפרשנים מסבירים כי השמירה הנדרשת כאן היא הימנעות מגילוי סודות הלב, שכן וְכָל רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ, כלומר החברים עלולים לרכל, לחשוף את הסודות ולפגוע בחבריהם [מצודת דוד, מלבי"ם, שטיינזלץ].
במעגל המשפחתי, האזהרה היא וְעַל כָּל אָח אַל תִּבְטָחוּ. אין לסמוך אפילו על אח קרוב מאותו אב ואם, משום שכִּי כָל אָח עָקוֹב יַעְקֹב. ביטוי זה מתפרש על ידי רוב הפרשנים כעורמה, תרמית, הכשלה ועיוות הדרך. התנהגות זו משולה לאדם ההולך במעגלים עקומים וסבוכים כדי לרמות את זולתו [מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי"ם, שטיינזלץ], ויש המפרשים זאת גם מלשון מארב [רש"י]. השימוש בשורש ע.ק.ב בהקשר של מרמה שואב את השראתו מטענתו של עשו כלפי יעקב: "ויעקבני זה פעמים" [רד"ק, מלבי"ם].
מתוך כך, יש המבחינים ברמת האזהרה השונה כלפי האח וכלפי החבר. בעוד שמהחבר יש להישמר באופן פעיל מפני רעה ממשית שיעשה דרך הפצת סודות, לגבי האח ההוראה ממוקדת בחוסר אמון; ייתכן שהאח לא יעשה רעה בפועל, אך בשל טבעו הערמומי אין לבטוח בו או לצפות שיעניק עזרה וטובה [מלבי"ם].