נביא החורבן משקיף על ארץ ישראל החרבה, ורואה לנגד עיניו שממה מוחלטת. החורבן כה עמוק, עד שהוא חורג מגבולות היישוב האנושי ופוגע בטבע עצמו, בהרים, בשטחי המרעה ובבעלי החיים.
יש המפרשים כי הבכי מופנה דווקא כלפי הטבע וההרים משום שהם, בניגוד לעם, חפים מפשע ולא חטאו [מלבי"ם]. גישה אחרת קושרת זאת להרים הסובבים את ירושלים, שמהם ציפו לעזרה מאת ה׳ שלא הגיעה [אברבנאל]. כמו כן, הבחירה לקונן על ההרים נועדה כדי שקול הזעקה יישמע למרחוק [רד"ק].
הנביא אומר אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי, כלומר ארים קול יללה ומספד [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], על חורבן ההרים. הקינה ממשיכה וְעַל־נְאוֹת מִדְבָּר, ביטוי המתאר את אוהלי הרועים ומשכנותיהם הממוקמים בשטחי המרעה הסמוכים למדבר [רש"י, מצודת ציון, רד"ק].
המקומות הללו נִצְּתוּ. מילה זו מתפרשת מלשון ציה, יובש ושממה [רש"י, מצודת ציון], או מלשון אש והצתה, כמונח שהושאל כדי לתאר כליון וחורבן מוחלט [רד"ק, מלבי"ם].
השממה מתבטאת בכך שהמקומות נותרו מִבְּלִי־אִישׁ עֹבֵר. אם בעבר היה נהוג לטייל ולעבור בהרים, כעת אין בהם איש [מלבי"ם]. בנוסף, וְלֹא שָׁמְעוּ קוֹל מִקְנֶה, שכן עדרי הצאן והבקר נלקחו כשלל ונשבו על ידי האויב [מצודת דוד, רד"ק].
החורבן כה מקיף עד שמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד־בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ. רוב הפרשנים מסבירים את היעלמות העופות מן הארץ בכך שציפורים נוהגות לשכון בקרבת בני אדם, שם הן ניזונות מזרעים, פירות וגידולים חקלאיים. משגלו בני האדם והארץ הפכה לשממה, נאלצו גם העופות לנדוד ולעזוב [מצודת דוד, רד"ק, צאינה וראינה, אברבנאל]. עם זאת, יש מי שמציע כי תיאור נדידת עוף השמים נאמר כדרך גוזמה, רק כדי להדגיש ולהפליג בעוצמת הריקנות והשממה [רד"ק].