התהילה האמיתית של האדם אינה נובעת מהישגים חומריים או מתכונות עראיות וחולפות, אלא מהשגת קיום בטוח ויציב המושתת על חיבור לבורא. ההגעה אל השלמות העליונה, שעליה ראוי לאדם להתפאר, טמונה בהכרה מעמיקה של ה' ובחיקוי מידותיו.
המילה הַשְׂכֵּל מופיעה בפסוק בצורת מקור, בדומה למילה "הַכְבֵּד" [רש"י]. צירוף המילים הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי מחולק לשני רבדים של השגה: "השכל" מייצג את ההבנה השכלית הפועלת מן הסיבה אל התוצאה, בעוד ש"ידוע" מתייחס לידיעה המגיעה מן החושים ומן ההוכחות, מהתוצאה אל הסיבה [מלבי"ם]. משמעותה של ידיעה זו היא ההבנה שה' הוא אחד, קדמון, אינו גוף, והוא בורא הכל ומשגיח על עולמו [רד"ק]. רוב הפרשנים מסכימים כי ידיעת ה' היא החכמה האמיתית והשלמות היחידה שראוי להתהלל בה, בניגוד לשלמות הגוף, הכוח או העושר.
הפסוק מפרט את מידותיו של ה' כמי שעֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה. המונח "חסד" מתאר הפלגה בגמילות טובה: עשיית טובה למי שאינו זכאי לה כלל, או הענקת טוב לאדם הרבה מעבר למה שראוי לו. "צדקה" היא פועל יוצא של יושר, מתן לכל אדם כפי הראוי לו, ו"משפט" משמעותו לדון בצורה נכונה, בין אם להענקת שכר ובין אם לנקמה ברשעים [רד"ק בשם הרמב"ם, מצודת דוד]. ה' אינו שומר את חכמתו, גבורתו ועושרו לעצמו, אלא חולק אותם עם בני האדם ומנהיג בהם את עולמו [צאינה וראינה].
הדגשת המילה בָּאָרֶץ באה ללמד כי השגחתו של ה' אינה מסתכמת בשמיים באופן נסתר, אלא היא גלויה ופעילה בעולם הזה, בקרב בני האדם [רד"ק].
ההכרה במידות אלו אינה רק עניין פילוסופי אלא דרישה מעשית. המילה עֹשֶׂה יכולה להתפרש לא רק על פעולותיו של ה', אלא גם כמוסבת על האדם המתהלל עצמו, שעליו לעשות ולקיים מידות אלו בפועל [מלבי"ם]. ידיעת ה' פירושה ללכת בדרכיו וליישם את מידותיו בחיי המעשה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. על האדם להימנע מאנוכיות: אל לחכם לשמור את חכמתו לעצמו אלא לגמול בה חסד ולחלוק אותה, אל לגיבור לשמור את כוחו לעצמו אלא להשתמש בו כדי להגן על חברו ולעשות משפט בעושקים, ואל לעשיר לשמור את כספו אלא לחלקו כצדקה לעניים [צאינה וראינה בשם ספר העיקרים].
הליכה בדרך זו מביאה תועלת רבה לאדם, שכן ה' חפץ להעניק לכל אחד כגמולו [מצודת דוד]. בזכות עשיית חסד, משפט וצדקה ניצלו דניאל וחבריו מהביזיון של גלות בבל וזכו לגדולה [רד"ק], ושמירה קפדנית של עם ישראל על שלוש המידות הללו בזמן הגלות היא זו שתביא בסופו של דבר לביאת המשיח [צאינה וראינה].