גזירה אלוהית קשה ניצבת במוקד דברים אלו, המשתמשים בדימויים ציוריים של אכילה ושתייה מרירות ורעילות כדי להמחיש את חומרת העונש הקרב. הקשר שבין חטאי העם לבין עונשם בא לידי ביטוי מובהק באמצעות דימוי מוחשי של תזונה קטלנית.
בפתיחת דבריו, ה' מדגיש: מַאֲכִילָם אֶת־הָעָם הַזֶּה. כפילות הלשון, המציינת גם את הפועל כלפי העם וגם את העם עצמו, באה ללמד על מיקוד העונש. בניגוד לנבואות זעם רבות שעשויות להתגשם רק לאחר ימים רבים וליפול על כתפי דורות העתיד, כאן מובהר כי העונש יחול על בני הדור הנוכחי בעצמם [רד"ק, מלבי"ם].
העונש מתואר בשני שלבים של אכילה ושתייה. תחילה ה' יאכיל אותם לַעֲנָה, שהיא סוג של עשב או צמח מר מאוד [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. לאחר מכן הוא ישקה אותם מֵי־רֹאשׁ. לגבי טיבו של משקה זה חלוקים הפרשנים. גישה אחת מסבירה כי מדובר במיץ הנסחט מצמח מר ורעיל הנקרא "ראש" [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, גישה אחרת מפרשת כי מדובר בארס של נחש פתן, והוא נקרא כך משום שהארס מופק מראשו של הנחש, והוא נחשב לגרוע שבסמי המוות [רש"י, רד"ק, אברבנאל].
הפרשנים מסכימים כי מאכלים ומשקאות אלו אינם כפשוטם, אלא משמשים משל לצרות השונות והקשות, כדוגמת חרב וגלות, שה' עתיד להביא על העם [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. צמחים וסמים אלו אינם מתאפיינים רק בטעם רע, אלא יש בהם כדי להרעיל, לשכר ולהמם את האדם [ביאור שטיינזלץ].
הבחירה בדימויים אלו אינה מקרית, והיא משקפת עיקרון של מידה כנגד מידה: כשם שהעם הזין את נפשו במעשים מרים ובאמונות ארסיות שהשחיתו אותה, כך ה' גומל להם ומאכיל אותם במזון רוחני מר וארסי בהתאמה [מלבי"ם].