החטאים של העם נובעים משילוב של יצרים פנימיים ומסורת שלילית שעברה מדור לדור. כאשר הם הלכו אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם, הם נגררו אחר נטיות לבם הפרוע [ביאור שטיינזלץ]. המילה שְׁרִרוּת משמעותה ראייה, כלומר הם הלכו אחר הדברים שעיניהם ראו ולבם חמד [מצודות].
בנוסף ליצר הפנימי, הם נהו וְאַחֲרֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר לִמְּדוּם אֲבוֹתָם. עבודת האלילים הזו אינה תופעה חדשה, אלא מסורת ישנה ומושרשת שקיבלו מאבותיהם [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי המילה לִמְּדוּם בהקשר זה אינה מציינת לימוד עיוני, אלא הרגל. האבות, שהם למעשה הדורות הרשעים שקדמו להם, הרגילו את בניהם לעבודה זרה; הבנים ראו את אבותם עובדים לבעלים, והמשיכו לעשות זאת אחריהם באופן טבעי [רד"ק, מצודות]. בסופו של דבר, עקב שרשרת חטאים מושרשת זו, מגיע עונשם של ישראל [ביאור שטיינזלץ].