תארו לעצמכם מצב שבו אנשים בטוחים ששום דבר רע לא יכול לקרות להם רק בגלל סימן חיצוני שיש להם, למרות שבלב שלהם הם מתנהגים לא יפה. מה דעתכם, האם זה באמת מגן עליהם? הנביא מספר לנו על תקופה קרובה שבה מלך בבל, נבוכדנצר, יהפוך לחזק מאוד. כשהנביא אומר הִנֵּה יָמִים בָּאִים, הוא מתכוון שממש בקרוב יגיע זמן שבו ה' יעשה משפט ויביא עונש על העמים באזור בגלל המעשים הרעים שלהם. המילה וּפָקַדְתִּי מתארת את ההשגחה של ה', שזוכר את המעשים של כולם ונותן לכל אחד את מה שמגיע לו.
החלק המעניין ביותר הוא שה' אומר שהעונש יגיע עַל כָּל מוּל בְּעָרְלָה. אלו מילים קצת מורכבות, אז בואו נבין אותן. המילה מוּל מתארת אדם שנימול, כלומר עבר ברית מילה כמו עם ישראל. לעומת זאת, המילה בְּעָרְלָה מתארת מי שלא עבר ברית מילה, כמו העמים השכנים. ה' בעצם אומר שהתוצאות של המעשים יגיעו לשתי הקבוצות יחד.
אבל למה שעם ישראל יישא בתוצאות יחד עם העמים האחרים? הפרשנים מסבירים כאן רעיון עמוק מאוד. העמים האחרים מסביב לא מכירים את ה'. לעומתם, אנשי יהודה אמנם עברו ברית מילה בגוף שלהם, אבל הלב שלהם נשאר סגור. הם מתנגדים לה' ולא מתנהגים כמו שהוא מבקש, ולמצב הזה קוראים לב ערל. לכן, בעיני ה' שתי הקבוצות דומות.
באותו זמן היו אנשים שקראו בכוכבים וטענו שמלך בבל יצליח לנצח רק עמים שאין להם ברית מילה, ולכן עם ישראל מוגן. ה' מעביר לעם מסר ברור: אל תסמכו על כוכבים או על אמונות טפלות. מה שבאמת קובע הוא ההשגחה של ה', והוא רואה בדיוק מה קורה בתוך הלב של כל אחד ואחד.