ירמיהו, פרק ט׳, פסוק כ״ד

הנה ימים באים, בתקופה הקרובה שבה תתגבר עוצמתו של נבוכדנצר מלך בבל, ה' יביא משפט על העמים באזור, ופעולה זו מתוארת במילה ופקדתי המבטאת השגחה אלוהית וזכירה לרעה. העונש יחול על כל מול בערלה, כלומר גם על הנימולים שהם עם ישראל, וגם על אומות העולם הערלות שהרעו להם ויוחרבו אף הן. אף על פי שאנשי יהודה נימולו בבשרם, הם דומים לאומות העולם שאינן יודעות את ה', משום שהם מתנגדים לו ונותרו עם ערלת לב. נבואה זו מזהירה את העם שלא להישען על תחזיות האצטגנינים שטענו כי בבל תפגע רק בעמים ערלים, אלא להבין כי שתי הקבוצות נתונות להשגחתו הישירה של ה' וייענשו יחדיו.