האם שמתם לב פעם שכשקורה משהו עצוב, יש אנשים שיודעים לבטא את הרגשות שלהם טוב יותר מאחרים? כאן ה' פונה במיוחד אל הנשים, כי יש להן לב רך והן יודעות איך לעורר רגש ובכי אצל כל העם. ה' קורא להן להקשיב אל דְּבַר ה', שהוא הבשורה על התקופה הקשה שעומדת להגיע.
כדי להדגיש עד כמה זה חשוב, נאמר לנשים וְתִקַּח אָזְנְכֶם דְּבַר־פִּיו. המילה וְתִקַּח פירושה תקבל. ה' מבקש מהן לקבל את הדברים ישירות ממנו, כדי שיבינו שהמצב הקשה אינו סתם חוסר מזל, אלא החלטה מהשמיים, וכך הן לא יסרבו לתפקיד החשוב שלהן.
ומהו התפקיד? להכין את כולם ולהעביר הלאה את מסורת האבל. על הנשים ללמד את הבנות שלהן נֶהִי, שזהו בכי ויללה קצרה, וכל אישה צריכה גם ללמד את רְעוּתָהּ, כלומר את חברתה, איך לומר קִינָה, שהיא שיר אבל ארוך ומלא. כך, הנשים הבוגרות אומרות את הקינה השלמה, והילדות הקטנות עונות אחריהן בבכי. מכיוון שמדובר באירוע שדורש הכנה, כל אישה וילדה צריכה לדעת כיצד להשתתף ולבטא את העצב יחד עם כולם.