מה קורה כשהמקום שתמיד שמר עלינו פתאום נופל? בני ישראל חוו את הרגע העצוב הזה בדיוק. נשמעת זעקה גדולה של שבר וכאב שמגיעה דווקא מציון, שהיא ירושלים. למה משם? כי התושבים קיוו עד הרגע האחרון שירושלים תהיה המקלט הבטוח שלהם. הם האמינו שכל עוד העיר עומדת, יהיה אפשר לתקן ולבנות מחדש את שאר הערים שנפגעו. אבל כשירושלים נפלה, אבדה להם כל התקווה. מתוך הכאב הם צועקים איך שדדנו, כלומר, איך קרה שהאויב ניצח אותנו ולקח לנו הכל.
הבכי שלהם הוא לא רק על מה שכבר קרה, אלא בעיקר על כך שעכשיו הם צריכים ללכת לגלות. הם אומרים בשנו מאד כי עזבנו ארץ, כי הם מרגישים בושה עמוקה. הרי אין דבר עצוב ומביש יותר מאדם שמגרשים אותו מהבית שלו בכוח. בסוף הם מוסיפים כי השליכו משכנותינו. המילה משכנותינו מתארת את הבתים ומקומות המגורים שלהם. הם בוכים על כך שהאויבים החריבו את הבתים שלהם והשליכו אותם הרחק אל ארץ זרה, ללא בית וללא מולדת.