קרה לכם פעם שהייתם בסביבה שבה כולם התנהגו ממש לא יפה, ורק רציתם לברוח למקום שקט וריק לגמרי? זה בדיוק מה שמרגיש הנביא. כל כך כואב לו לראות את ההתנהגות הרעה של האנשים סביבו, שהוא פשוט רוצה להתרחק. הוא מבקש מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים, כלומר, הלוואי שהייתי מוצא איזה מקום לינה פשוט שמיועד לעוברי דרכים במדבר השומם, רק כדי לא לראות יותר את המעשים הרעים של העם.
כשהוא ממשיך ואומר וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם, זה ממש לא בגלל שהוא שונא אותם. הוא פשוט מרגיש שאין לו ברירה אלא להתרחק מהחטאים שלהם, במיוחד מהשקרים ומהפגיעות של אדם בחברו.
בסוף דבריו הנביא מתאר את העם ואומר כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים עֲצֶרֶת בֹּגְדִים. הכוונה היא לקבוצה של אנשים שמתאספים יחד כדי לשקר ולרמות אחד את השני. המילה עֲצֶרֶת מתארת בדרך כלל אסיפה של אנשים שבאים להתפלל ולעבוד את ה'. הנביא משתמש דווקא במילה הזו כדי להראות שהעם פשוט מעמיד פנים: הם מתאספים ביחד כאילו למטרה קדושה וטובה, אבל בעצם הלב שלהם מלא במעשים רעים.