ירמיהו, פרק ט׳, פסוק ח׳

קרה לכם פעם שראיתם מישהו ממשיך להתנהג בצורה לא טובה שוב ושוב, עד שכבר אי אפשר היה לשתוק לו על כך? זה בדיוק המצב של העם כעת. ההתנהגות שלהם הפכה לכל כך רעה, עד שה' חייב להגיב ולהעניש אותם. ה' שואל שאלה שהתשובה עליה ברורה מראש: הַעַל־אֵלֶּה לֹא־אֶפְקָד בָּם? כלומר, האם ייתכן שלא אשגיח על המעשים הרעים האלו ולא אעניש את החוטאים? החלק הזה מתייחס לעונש על המעשים הלא טובים עצמם. אבל מיד לאחר מכן מופיע חלק נוסף, אִם בְּגוֹי אֲשֶׁר־כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי, שמדבר על משהו עמוק הרבה יותר. כאן ה' לא מתייחס רק למעשים עצמם, אלא לאופי הלא טוב ולתכונות הרעות שהשתלטו על העם. הרי התכונות האלו בתוך הלב שלהם הן בדיוק מה שגרם להם לעשות את המעשים הרעים מלכתחילה, וגם על כך הם צריכים לקבל עונש כדי לתקן את דרכם.