יצא לכם פעם לראות חקלאי שעובד בשדה, קוצר את השיבולים ואוסף אותן בזהירות הביתה? בנבואה הזו, ה' מבקש מהנביא להעביר לעם ישראל מסר עצוב על מה שיקרה בזמן החורבן. ה' אומר לנביא דַּבֵּר כֹּה נְאֻם־ה', כלומר, הוא מצווה עליו למסור את הדברים ישירות לעם. המילה נְאֻם פירושה אמירה מפורשת מאת ה', והיא נועדה להזכיר לעם שהאסון לא קורה במקרה, אלא זו גזירה שהגיעה מה'.
הנביא משתמש בדוגמאות מעולם החקלאות כדי לתאר את האנשים הרבים שימותו במלחמה ויישארו ללא קבורה. הוא קורא להם נִבְלַת הָאָדָם ואומר שהם יהיו כְּדֹמֶן עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה, כלומר, כמו זבל או אשפה שמושלכים ופזורים על האדמה. בנוסף, הוא מדמה אותם לעָמִיר, שזו קבוצה של שיבולים קצורות. בדיוק כמו שחקלאי חותך את השיבולים ומשאיר אותן בשדה, כך ייפלו האנשים.
אבל יש כאן משהו עצוב במיוחד: בדרך כלל אוספים את התבואה כדי לאפות לחם ולהביא חיים, אבל כאן המצב הוא וְאֵין מְאַסֵּף. אף אחד לא יאסוף את המתים כדי להביא אותם לקבורה מכובדת. הסיבה לכך היא שהאנשים המעטים שיינצלו יפחדו מאוד לצאת ממקומות המסתור שלהם. כך יוצא שהאנשים ייפגעו בפתאומיות כמו שיבולים שנקצרו, אבל יישארו עזובים ונשכחים בשדה.