תארו לעצמכם שאתם יודעים שמתקרבת תקופה ממש מאתגרת וקשה, ואתם צריכים לאסוף את האנשים הכי מתאימים כדי לעזור לכולם להתמודד איתה. הנביא מזהיר את העם מפני אסון גדול שעומד לקרות, ומבקש מהם להתכונן. קודם כל הוא אומר להם הִתְבּוֹנְנוּ, כלומר תעצרו רגע, שימו לב ותבינו באמת את המצב הקשה שמתקרב.
כדי לעזור לעם להתמודד עם העצב, הנביא אומר להם לקרוא לַמְקוֹנְנוֹת. בעבר, כשהיה קורה אסון, היו נשים מיוחדות שזה היה המקצוע שלהן, לשיר שירי עצב שנקראים קינות, ולעזור לאנשים לבכות ולשחרר את הכאב על מה שאבד. בגלל שהנשים האלו היו נמצאות בכל עיר, היה קל ומהיר לקרוא להן.
אבל הנביא מבקש להביא עוד קבוצה של נשים, וְאֶל־הַחֲכָמוֹת. אלו נשים חכמות מאוד ונדירות יותר, ולכן היה צריך ממש לשלוח אליהן שליחים למרחקים כדי שיבואו. למה היה בהן צורך? בזמן שהמקוננות עזרו לבכות על העבר, התפקיד של החכמות היה לעזור לאנשים שניצלו ונשארו בחיים. הן השתמשו בחכמה שלהן כדי לחבר דברי מוסר, לייעץ, ללמד את העם איך לתקן את המעשים שלהם ולהדריך אותם כיצד להמשיך הלאה ולשמור על עצמם למרות הקושי הגדול.