איוב, פרק י״ג, פסוק י״ג

איוב פונה אל רעיו בדרישה נחרצת לחדול מדיבוריהם ולאפשר לו להשמיע את דבריו כלפי ה', תוך נכונות מלאה לשאת בתוצאות של אמירת האמת שלו.

בבקשתו הַחֲרִישׁוּ מִמֶּנִּי, איוב דורש מרעיו לשתוק ולהניח לו, שכן שתיקתם תעניק לו מעט נחת רוח לנוכח חוסר ההסכמה ביניהם (תקות אנוש, ביאור שטיינזלץ). הפרשנים מציעים מניעים שונים לדרישה זו. יש המפרשים כי איוב מבקש שיפסיקו להאשים אותו בעוונות כבדים (מצודת דוד). אחרים מסבירים כי איוב מזהה שדברי הרעים, המצדיקים את ה', נובעים מתוך פחד ולא מתוך אמת. לטענתו, מכיוון שהם יראים להתווכח עם האל, מוטב היה שיחרישו לחלוטין ולא יענו לו בשקר, שהרי יכלו לצאת ידי חובתם בעצם השתיקה (רמב"ן, מלבי"ם). גישה שונה מציעה כי איוב מבקש מחבריו שלא ידברו אפילו בזכותו. אם הם יתלוננו כלפי ה' על סבלו של איוב, הם עלולים להיענש על כך שכן יחשדו באל בעיוות הדין. לכן, עדיף שישתקו ויניחו לו לדבר בעצמו (אלשיך).

לאחר מכן איוב מצהיר וַאֲדַבְּרָה־אָנִי, וממשיך במילים וְיַעֲבֹר עָלַי מָה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמשמעות הביטוי היא נכונות לקבל כל עונש שיבוא. איוב מצהיר כי אינו מפחד עוד מדבר; הוא נחוש לומר את האמת שלו, והוא מוכן לשאת בכל רעה או עונש שיבואו עליו בעקבות צעקתו, בין אם העונש יהיה רב ובין אם מעט (רש"י, מצודת דוד, רמב"ן, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ).

לצד זאת, ישנם פירושים נוספים לחלק זה של הפסוק. גישה אחת מסבירה כי איוב מעריך שהעונש שיקבל יהיה מועט, תוך הבנת המילה מָה כדבר קטן ומועט. ההצדקה לכך היא הכלל לפיו אדם אינו נתפס ונענש בחומרה על דברים שהוא אומר מתוך צער עמוק (אלשיך). פירוש אחר מציע משמעות שונה לחלוטין, ולפיו איוב מקווה שברגע שרעיו ישתקו, התרעומת והכעס שיש לו עליהם יעברו ויסורו ממנו (תקות אנוש).