איוב, פרק י״ג, פסוק י״ח

איוב מציג עמדה נחרצת של מוכנות מלאה וביטחון מוחלט לקראת עמידה בדין מול ה'.

במילים עָרַכְתִּי מִשְׁפָּט, הפרשנים מסבירים כי השורש ע.ר.ך מצביע על סידור הגיוני ונאות של טענות לקראת ויכוח [מלבי"ם]. איוב הכין מראש את דברי התוכחה שלו וסידר בליבו את הטענות המדויקות שישיב בדין [רש"י, מצודת דוד]. המשפט שאותו ערך מכוון להתנהל ישירות מול ה' [רמב"ן, ביאור שטיינזלץ]. זווית נוספת מציגה כי בניגוד לפעמים קודמות שבהן איוב דיבר באופן ספונטני וללא עיון מעמיק, הפעם טענותיו שקולות, מחושבות ומסודרות היטב [אלשיך].

ההכרזה יָדַעְתִּי כִּי־אֲנִי אֶצְדָּק מבטאת את ביטחונו המוחלט בכך שיצא זכאי במשפט בזכות הטענות שהכין [מצודת דוד]. ביטחון זה נובע מכך שה' הוא שופט צדק, ומכיוון שאיוב יודע שלא חטא, ברור לו שהשופט האלוהי לא ירשיע אותו על לא עוול בכפו [רמב"ן].

מתוך שתי קביעות אלו, נגזרות שתי מסקנות מעשיות עבור איוב. כלפי עצמו, מאחר שטענותיו כבר מסודרות והוא בטוח בניצחונו, אין לו שום סיבה לשתוק והוא מוכן להשמיע את דבריו [מלבי"ם]. כלפי רעיו, הוא דורש מהם שלא יתערבו בדבריו כלל – לא כדי להקשות עליו ולא כדי לסייע לו ולתמוך בו, שכן הוא סמוך ובטוח בטענותיו ואינו זקוק לעזרתם [אלשיך].