איוב מטיח ביקורת חריפה ברעיו, המנסים להצדיק את ה' על ידי הטחת האשמות שווא באיוב עצמו. הוא מזהיר אותם מפני הרגע שבו ה' יבחן את מניעיהם האמיתיים, ומעלה תהייה נוקבת לגבי הפער שבין דבריהם כלפי חוץ לבין האמת הפנימית.
בשאלה הֲטוֹב כִּי יַחְקֹר אֶתְכֶם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאיוב תוהה האם ייטב לרעים כאשר ה' יעמיד אותם למשפט, יחקור את דבריהם ויחשוף את שקריהם ואת משוא הפנים שלהם. גישה מסוימת מוסיפה כי חקירה זו תעמת אותם עם העובדה שה' עצמו העיד על איוב שהוא תם וישר, בעוד שהם מעיזים לשקר ולטעון שהוא רשע [אלשיך]. לעומת זאת, יש המפרשים חקירה זו כניסיון של סבל; איוב מביע משאלה שה' יבחן את רעיו בייסורים קשים כפי שניסה אותו, כדי לראות האם אמונתם תחזיק מעמד והאם יצליחו שלא להתלונן על ה' בסתר לבם כאשר הצרות יפלו עליהם [תקות אנוש].
בהמשך הפסוק שואל איוב: אִם כְּהָתֵל בֶּאֱנוֹשׁ תְּהָתֵלּוּ בוֹ. המילה כהתל מפורשת כמעשה לעג [מצודת ציון], או כדיבור בעל שתי פנים שנועד להטעות את הזולת [מלבי"ם]. איוב שואל את רעיו האם הם באמת סבורים שיוכלו להטעות את ה' כפי שמטעים אדם בשר ודם שאינו יכול לראות את הלב [ביאור שטיינזלץ, אלשיך].
הפרשנים מסבירים כי איוב חושף מראש את טענת ההגנה העתידית של הרעים: כאשר ה' יעמת אותם עם שקריהם, האם ינסו להצטדק ולטעון שדיברו שקר רק כדי להגן על כבודו של ה' וללמד עליו זכות? [רש"י, רמב"ן, מצודת דוד]. איוב מבהיר להם כי ה' שונא חנופה מן הסוג הזה. הוא אינו חפץ בהצדקת הדין המבוססת על שקרים, אלא דורש שהאדם ידבר אמת מוחלטת. אי אפשר להצדיק את ה' מן השפה ולחוץ בעוד הלב יודע שאין בכך אמת, שכן ה' דורש שפיו ולבו של האדם יהיו שווים והוא בוחן את פנימיות הלב [מלבי"ם, אלשיך].