איוב, פרק י״ג, פסוק ד׳

איוב דוחה בתוקף את ניסיונות הנחמה והתוכחה של רעיו, ומבהיר כי טענותיהם מבוססות על יסוד רעוע ואינן מביאות לו כל תועלת.

כאשר הוא מכנה אותם טֹפְלֵי שָׁקֶר, רוב הפרשנים מסבירים כי משמעות המילה טֹפְלֵי היא חיבור ודבק. כלומר, הרעים מקבצים ומחברים יחד טענות שקריות כדי להעליל עליו עוון שלא חטא בו. גישה נוספת מפרשת את המילה מלשון טיוח ומריחה, בדומה לאדם הטח את התנור, שכן הם מנסים לחפות על המציאות באמצעות דברי שקר [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. היות שהם בונים את כל מערך טענותיהם על ההנחה השגויה שאיוב חטא, הרי שהם בונים מגדל על יסוד שבור [אלשיך].

לאור זאת, איוב ממשיך ומכנה אותם רֹפְאֵי אֱלִל, שכן נחמתם, הקוראת לו לשוב בתשובה אל ה' כדי להירפא ממכאוביו, היא הבל מוחלט, שהרי אין בו עוון שעליו הוא צריך לשוב [מצודת דוד]. באשר למשמעות המילה אֱלִל, קיימות שלוש גישות מרכזיות בקרב המפרשים:

הגישה הלשונית גורסת כי המילה נגזרת מהמילה "אַל" (לא), ומשמעותה חוסר, דלות, הבל ודבר שאין בו ממש [רש"י, מצודת ציון, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. כלומר, הם רופאים של כלום.

מנגד, גישה ציורית יותר מפרשת את המילה כפשוטה, אלילים ופסילים. איוב מדמה את רעיו לרופאים המנסים לרפא פסל שבור. כשם שאין כל תוחלת במריחת משחות ורטיות על אליל אילם וחסר חיים, כך גם כל טענותיהם המלומדות של הרעים חסרות תועלת לחלוטין משום שהן נשענות על שקר [רמב"ן, אלשיך].

גישה שלישית נשענת על מסורת חז"ל, ולפיה המילה מתייחסת לגיד מסוים בצוואר שאין לו כל רפואה, עובדה הממחישה את חוסר התוחלת המוחלט שבדברי הרעים [רש"י, חומת אנך].