הגנה על הצדק האלוהי באמצעות חנופה ושקר אינה רצויה בעיני ה', והיא עתידה לגרור ענישה חמורה. איוב מזהיר את רעיו כי ה' הוֹכֵחַ יוֹכִיחַ אֶתְכֶם, כלומר יעניש אותם ויחשוף את שקרנותם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הכפילות בפועל מלמדת על ענישה כפולה: תוכחה אחת על עצם אמירת השקר, ושנייה על כך שהם נוהגים כחנפים ונושאי פנים [אלשיך]. יש המבארים כי תוכחה זו של ה' תתבטא בהבאת ייסורים על הרעים [מלבי"ם].
החצי השני של הפסוק, אִם־בַּסֵּתֶר פָּנִים תִּשָּׂאוּן, מתאר את מהות החנופה של הרעים. בסתר לבבם הם יודעים שאיוב הוא צדיק גמור, אך כלפי חוץ הם נושאים פנים לה' ומרשיעים את איוב, רק כדי להגן על כבודו של ה' ושלא ייראה כמי שמעוות משפט [אלשיך]. ואולם, ה' יודע תעלומות לב ומבחין כי דבריהם נאמרים בזדון ומתוך חנופה, ולא מתוך טעות [מצודת דוד].
פרשנים אחרים מציעים זוויות נוספות למשמעות ה"סתר" בפסוק זה. גישה אחת גורסת כי הפסוק רומז לעמידתם העתידית של הרעים בדין לפני ה'; כשיעמדו לפניו, הם לא יוכלו לטעון לזכותם כי נשאו לו פנים והגנו עליו בעולם הזה [רש"י]. גישה אחרת קושרת זאת לייסורים שה' יביא עליהם, אשר נועדו להעמיד אותם במבחן: האם גם כאשר הם עצמם יסבלו, הם ימשיכו להצדיק את משפטי ה' בסתר לבבם? מכיוון שברור שבעת צרה הם יתרעמו על ה', יוכח למפרע שכל הגנתם הנוכחית על ה' היא בגדר מהתלה שנבעה מפחד בלבד, ואין פיהם ולבם שווים [מלבי"ם].