איוב, פרק כ״ב, פסוק ה׳

אליפז מתעמת עם איוב וקובע כי ייסוריו מוצדקים משום שה' יודע שמעשיו הרעים מרובים, ומכריז כלפיו הֲלֹא רָעָתְךָ רַבָּה וְאֵין־קֵץ, כלומר אין סוף, לַעֲוֹנֹתֶיךָ. האשמה זו כלפי אדם ישר כאיוב מוסברת בכך שכמנהיג הוא נמנע מלמחות על עוולות חברתיות בעירו, ולכן כל העושק נחשב למעשה ידיו וכל חטא קטן שלו מועצם. מנגד, ייתכן כי מדובר בטענה יחסית, לפיה אל מול שלמותו של ה' כל אדם המנסה לעמוד למשפט ייראה כבעל עוונות רבים. מתוך דברים אלו עולה כי ה' מאריך אפו ואינו מעניש רשעים באופן מיידי, כדי לאפשר לבני האדם לעבוד אותו מתוך בחירה חופשית וטהורה ולא מתוך פחד מהעונש.