איוב, פרק כ״ט, פסוק י״ג

מנהיגותו של איוב התאפיינה במסירות עמוקה לעשיית חסד ומשפט עם השכבות החלשות והפגיעות ביותר בחברה, עד שהפך לכתובת טבעית לישועה ולברכה.

המילה אֹבֵד מתפרשת במספר אופנים. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים רואה בכך אדם עני שאיבד את דרכו או את רכושו, ובעקבות העזרה שהעניק לו איוב, אותו אדם בירך אותו (מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ). מנגד, יש המפרשים כי מדובר באדם שמת וחלף מן העולם, וברכתו באה לאיוב בזכות כך שלקח על עצמו לפרנס את אשתו ויתומיו העזובים (רש"י, מלבי"ם). על פי גישה רוחנית יותר, השפע והמזון שהיו מיועדים לאותו אדם מאת ה', עברו ישירות אל איוב כדי שהוא יהיה זה שיכלכל אותו בפועל (אלשיך).

לצד הפירוש הפשטני, קיימת מסורת פרשנית המבוססת על התלמוד, לפיה איוב היה לוקח זמנית שדות של יתומים, משביח אותם ומחזיר להם. מהלך משפטי זה נועד לעיתים להגן על נכסי היתומים מפני תביעות מוקדמות של אלמנות שדרשו את כתובתן, ועל כך זכה לברכת היתומים שניצלו. עם זאת, הודגש כי אין זה הפשט הפשוט של הפסוק, שכן המונח אֹבֵד מתייחס בדרך כלל לדבר שהוא עצמו הולך לאיבוד (רש"י, חומת אנך).

בחלקו השני של הפסוק, איוב מעיד כיצד גרם ללֵב אַלְמָנָה לשמוח ולשיר. המילה אַרְנִין מוסברת כפעולה של העמדת האדם במצב של רינה, שמחה וביטחון (רלב"ג, מצודת דוד).

הפרשנים מציגים דרכים מגוונות שבהן שימח איוב את האלמנות. במישור הכלכלי, הוא תמך בהן בחסד כשהיו חסרות כל משענת אחרת (מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ). במישור המשפטי, איוב דאג להוציא לאור את צדקתן בדין (רמב"ן). יתרה מכך, עצם העובדה שאיוב שפט בצדק את היתומים, נטעה ביטחון ושמחה בלב האלמנות הצנועות ושבורות הלב; הן נמנעו מלגשת לבית הדין מחשש לביזיון, אך כשראו את יחסו ליתומים, ידעו כי יש מי שיילחם גם את מלחמתן (אלשיך).

במישור החברתי, מוצגת פעולה ייחודית של איוב למען אלמנות שהתקשו להינשא מחדש: הוא היה פורס עליהן את חסותו ומודיע ברבים כי הן קרובות משפחתו או שהוא מתכוון לשאתן לאישה. היוקרה שנקשרה בשמו הסירה את החסמים החברתיים וגרמה מיד למחזרים רבים לבקש את ידן (רש"י, חומת אנך).