נוכחותו של מנהיג דגול מעוררת יראת כבוד כה עמוקה, עד שהיא משתקת אפילו את בעלי הסמכות והשררה. כאשר מדובר על שָׂרִים, הכוונה היא לאנשים שדרכם הטבעית היא לדבר, לצוות ולתת פקודות. עם זאת, כאשר איוב הופיע, הם עָצְרוּ בְמִלִּים, כלומר מנעו את עצמם מדיבור [מצודת ציון]. עצירה זו לא הייתה רק שתיקה כללית, אלא קטיעה פתאומית של דבריהם; שרים שהיו באמצע שיחה עצרו מיד ולא השלימו את משפטיהם בעקבות בואו של איוב [מצודת דוד, אלשיך].
הפרשנים מציעים מניעים שונים לשתיקה זו, המשלימים זה את זה. מחד גיסא, השרים השתתקו משום שאיוב תפס את מקומם כסמכות העליונה והוא הפך לפוקד במקומם [מלבי"ם]. מאידך גיסא, שתיקתם נבעה מתוך ציפייה והמתנה דרוכה לכך שאיוב יהיה זה שיפתח ראשון בדברים [רש"י].
כדי לבטא את ביטולם המוחלט, וְכַף יָשִׂימוּ לְפִיהֶם. המילה כַף מתייחסת לכף היד [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], והנחתה על הפה שימשה כאות פיזי מובהק לשתיקה, שנועד להבטיח כי פיהם ייסתם והם לא יוסיפו לדבר עוד בנוכחותו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].