איוב מציג את עצמו כמשענת מוחלטת לאנשים חסרי ישע, עד כדי כך שהוא משלים במעשיו את החיסרון של כל בעלי המום והזקוקים לעזרה. הוא מעיד על עצמו כי שימש עזר כה משמעותי, עד שהפך כביכול לאיברים החסרים שלהם.
ברובד המעשי, משמעות המילה לפסח היא אדם החיגר ברגליו [מצודת ציון]. איוב ביצע עבור העיוור והחיגר את הפעולות והצרכים שנמנעו מהם בגלל מומם, ובכך הפך עבורם לעינים ולרגלים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. יתרה מזו, הוא לא הסתפק בפתרונות של עזרה הדדית – כגון יצירת שיתוף פעולה שבו החיגר רוכב על העיוור והם משמשים זה את זה – אלא דאג אישית לכל אחד בנפרד והעניק תמיכה כלכלית ישירה לכל נזקק לבדו [מלבי"ם].
לצד העזרה הפיזית, הפרשנים מצביעים על משמעות מושאלת הנוגעת לתחומי הייעוץ והמשפט. היותו עינים מתפרשת כמתן עצה חכמה לאדם שהוא "עיוור" ומבולבל בדבר מסוים וזקוק להכוונה [מלבי"ם]. בהקשר של עשיית משפט, איוב שימש כעיניים לבעל דין שהיה "עיוור" וחלש בטענותיו המשפטיות, בכך שפתח את פיו וסייע לו להתבטא כראוי. במקביל, היותו רגלים באה לידי ביטוי בטרחה יוצאת דופן, כאשר איוב היה מהלך בעצמו עד לביתו של האדם כדי לדון את דינו ולעשות עמו צדק [אלשיך].