בתקופת שגשוגו והצלחתו, חשב איוב כי צדקתו ויושר דרכו יעמדו לו ויבטיחו לו חיים שלווים עד סופו הטבעי. הוא האמין כי לא יחווה אסונות, נגעים או חולי, אלא יזכה לאריכות ימים מופלגת בבריאות איתנה [תקות אנוש].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהביטוי עִם קִנִּי מושאל ממושג קן הציפור, ומתייחס לביתו, למדורו ולמקומו הבטוח של האדם [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. איוב קיווה שמשום מעשיו הטובים, משפחתו, בניו ובנותיו ונכסיו הרבים יישארו שלמים ללא פגע עד יום מותו, והוא יוכל לסיים את חייו בשלווה בביתו מבלי להזדקק לחסדי אחרים [רש"י, רמב"ן, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המציעים פירוש רוחני יותר ולפיו ה"קן" מסמל את הגוף הפיזי המשמש כבית לנפש. לפי תפיסה זו, איוב ייחל למיתה שלווה שבה הרוח פשוט עוזבת את הגוף, בדומה לפטירתו של יעקב אבינו [אלשיך].
באשר להמשך הפסוק, וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים, קיימות שתי גישות מרכזיות באשר למשמעות המילה כַחוֹל. הגישה הראשונה מפרשת את המילה כפשוטה, חול הים. לפי קו מחשבה זה מדובר בלשון גוזמה המבטאת תקווה לאריכות ימים עצומה, בדומה לגרגרי החול הרבים שעל שפת הים [רמב"ן, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הגישה השנייה מזהה את המילה כַחוֹל כשמו של עוף פלאי [רש"י, מלבי"ם, אלשיך, מנחת שי]. על פי מסורת חז"ל, עוף זה לא טעם מעץ הדעת ולכן לא נגזרה עליו מיתה. תחת זאת, אחת לאלף שנים הוא נשרף בתוך קינו, מתחדש וחוזר לנעוריו. איוב, בראותו את הצלחתו המתמשכת, דימה את עצמו לאותו עוף, והאמין שחייו ושגשוגו יתחדשו ויאריכו ימים ללא שקיעה.