כאבו העמוק של איוב מוביל אותו להביע כמיהה עזה לחזור אל עבר מושלם ומוגן, מתוך ניגוד חריף למצבו הנוכחי. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים מִי־יִתְּנֵנִי מבטאות משאלה ותחינה של איוב לחזור לחיות כפי שחי בעבר. כְיַרְחֵי־קֶדֶם מתפרשים כחודשים והימים הקדמונים שבהם היה נתון בשיא גדולה, שגשוג והצלחה, ואילו כִּימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי הם אותם זמנים שבהם ה' שמר והגן עליו מכל רע. תחושה זו נובעת מהמעבר החד והמיוסר שחווה איוב מחיים של שפע ושלמות אל הקצה השני של סבל וייסורים, מעבר שגרם לו להתחרט על דברים לא טובים שאמר מתוך צערו [אלשיך].
לצד ההבנה הפשוטה של הפסוק, קיימת שכבת פרשנות עמוקה יותר המבוססת על מסורת חז"ל. לפי כיוון זה, כְיַרְחֵי־קֶדֶם אינם מתייחסים לעברו הבוגר של איוב, אלא לחודשי העיבור שבהם העובר נמצא במעי אמו. תקופה זו נחשבת לזמן שבו האדם שרוי בטובה הגדולה ביותר, שכן אז ה' מאיר את נשמתו [חומת אנך, אלשיך]. לאור זאת, איוב טוען כי אם מטרת ייסוריו הנוכחיים היא להיטיב עמו ולהאיר את נשמתו, הוא מעדיף לחזור אל אותם חודשי הריון שלווים. בהקשר זה, המילים כִּימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי מכוונות באופן מדויק לימים שמתחילים מרגע כניסת הנפש לתוך העובר, שאז מתחילה השמירה האלוהית עליו [אלשיך].
מהיבט דקדוקי ומסורת הטקסט, יש לציין כי במילה כְיַרְחֵי, האות כ' נהגית ככ"ף רפה, כפי שמופיע בכתבי היד המדויקים [מנחת שי].