איוב, פרק כ״ט, פסוק ב׳

מתוך סבלו העמוק מביע איוב משאלה ותחינה, מִי־יִתְּנֵנִי, לחזור לחיות בשלווה כפי שחי בעבר. הוא מתגעגע אל כְיַרְחֵי־קֶדֶם, אותם חודשים וימים קדמונים של שיא הצלחתו, ולתקופה של כִּימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי, אז ה' הגן עליו מכל רע. לחלופין, כמיהה זו מכוונת אל חודשי ההיריון במעי אמו, תקופה שבה האדם שרוי בטובה הגדולה ביותר וה' מאיר את נשמתו. לפי כיוון זה, איוב טוען שאם מטרת ייסוריו היא להיטיב עמו, הוא מעדיף לחזור אל אותם כְיַרְחֵי־קֶדֶם שלווים, אל הרגע שבו נכנסה בו הנפש והחלה עליו השמירה האלוהית, שעליה הוא אומר כִּימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי.