איוב מתרפק בגעגועים על עברו המפואר, ומבטא את כאבו על הפער בין גדולתו בעבר לבין ייסוריו בהווה. הוא מתאר תקופה של חיוניות גופנית, מעמד חברתי רם וקרבה רוחנית יוצאת דופן לה'.
הביטוי בִּימֵי חָרְפִּי מפורש על ידי הפרשנים בכמה אופנים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בכינוי לימי קדמותו ונעוריו של איוב, על בסיס משמעות המילה בשפה הארמית. מנגד, יש הקושרים זאת לעונת החורף, שהיא עונת הזריעה ותחילת הצמיחה, כמשל לימי פריחתו וגדילתו [רלב"ג, אבן עזרא]. פירוש נוסף מייחס את המילה לעוצמה, לגבורה ולרתיחת הדם של גיל הנעורים, מלשון חרוף נפש ויציאה למלחמה [אבן עזרא, מלבי"ם], או פשוט כתיאור כללי לימי גדולתו שאין להם אח ורע [אבן עזרא].
המשך הפסוק, בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי, מתאר את טיב הקשר של איוב עם סביבתו ועם בוראו, ומתחלק לשלושה כיווני פרשנות עיקריים המשלימים זה את זה:
הכיוון הראשון הוא חברתי ורוחני, בו המילה "סוד" מתפרשת כעצה ואסיפה. בימים ההם, כשרי הדור היו מתאספים סביב אוהלו של איוב כדי להמתיק סוד, להתייעץ ולעסוק יחד בדברי ה' ובמצוותיו [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון].
הכיוון השני מתמקד בהשגחה אלוהית עליונה ומוחשית. איוב זכה לקרבה כה גדולה, עד שסודות ה' היו גלויים באוהלו והוא היה כמתנבא היודע את העתידות, מה ששמר עליו ועל רכושו מכל רע. לחלופין, ה"סוד" מתפרש כפמליא ומועצה של מלאכי עליון ששכנו מעל אוהלו כדי להגן עליו [רמב"ן]. יש מי שמוסיף כי השראת השכינה על אוהלו של איוב הייתה פנימית ועמוקה, ואף עלתה במדרגתה על ענן השכינה שחף מעל אוהלו של אברהם אבינו [אלשיך].
הכיוון השלישי מציע קריאה מטאפורית של הפסוק, לפיה האָהֳלִי אינו מבנה מגורים חיצוני אלא משל לגופו של איוב. לפי פירוש זה, סוֹד אֱלוֹהַּ מתאר את הכוחות הטבעיים והנפשיים הנסתרים, שהונהגו על ידי עצת ה' והשפעתו, ופעלו בהרמוניה בתוך אוהל גופו כדי להעניק לו בריאות איתנה ועוצמה פיזית [מלבי"ם].