איוב, פרק כ״ט, פסוק ט״ו

איוב שימש משענת מוחלטת לאנשים חסרי ישע, והשלים במעשיו את החיסרון של בעלי המום. ברובד המעשי, הוא סייע לַעִוֵּר ולַפִּסֵּחַ, שהוא אדם חיגר ברגליו, ולא הסתפק ביצירת עזרה הדדית ביניהם אלא ביצע בעצמו את הפעולות שנמנעו מהם והעניק תמיכה כלכלית לכל נזקק לבדו. מעבר לכך, איוב העיד על עצמו עֵינַיִם הָיִיתִי כאשר נתן עצה חכמה לאדם מבולבל וסייע לבעל דין חלש לבטא את טענותיו. במקביל, הוא שימש וְרַגְלַיִם עבור אותם אנשים, והדגיש כי אָנִי הוא שטרח והלך בעצמו עד לבית האדם כדי לדון את דינו ולעשות עמו צדק.