איוב, פרק ט׳, פסוק ז׳

עוצמתו של ה' מתגלית ביכולתו המוחלטת לשלוט במערכות השמים, בהיותו הָאֹמֵר לַחֶרֶס, כלומר מצווה על השמש, וְלֹא יִזְרָח, וכן מסתיר ומעלים את האור כאשר וּבְעַד כּוֹכָבִים יַחְתֹּם. שליטה זו באה לידי ביטוי לעיתים באירועים נסיים שבהם שונו סדרי הטבע, דוגמת עצירת השמש בימי יהושע או מכת חושך במצרים שבה נחסם באופן חריג גם אורם של הכוכבים. מנגד, הדבר משתקף גם בתופעות טבעיות דוגמת ליקויי חמה המשמשים כאות להחלפת שלטונות, וכן בחוקיות המורכבת של תנועת הגלגלים בשמים. במבט רחב, הדבר ממחיש את אפסותה של מערכת השמש שלנו ביחס ליקום העצום, שבו ה' מחריב ומחדש שמשות וכוכבים כחלק ממחזור טבעי של כיליון והתהוות.