איוב, פרק ט׳, פסוק כ״ה

וְיָמַי הטובים של איוב קַלּוּ והתפוגגו במהירות רבה יותר מִנִּי רָץ, שהוא שליח מהיר. זמנו בהווה נדמה כבורח מן העבר ורץ אל העתיד, עד כי ימיו בָּרְחוּ ונשכחו כליל נוכח הייסורים, וכאילו מעולם לֹא רָאוּ טוֹבָה. במציאות זו הוא ממחיש כיצד צדיק עלול לסבול, ללא כל קשר הגיוני בין ייסוריו לבין גמול עתידי כלשהו. מזווית רוחנית, הימים מתוארים כישויות שנוצרו ממעשיו הטובים ומיהרו להעיד על צדקתו בפני ה' כשהגיע לסף מוות. אולם הם נסו על נפשם משום שלֹא רָאוּ טוֹבָה, כלומר לא מצאו שכר המוכן עבורו, והבינו כי נגזר עליו להיוותר בחיים ולהמשיך להתייסר.